גרמנים הם כל כך אינטליגנטים. פשוט תסתכלו על הוגי הדעות הגדולים: גתה... הגל... ניטשה. כנראה שיש משהו ביער השחור. זה כל כך עמוק!

לגרמנים יש קשר קרוב עם הסביבה. הם יודעים הכל על אקולוגיה ומיחזור. הגרמנים המציאו את המפלגה הירוקה.

הם ממש מכבדים את המסורות העתיקות והאורגניות. במשך 500 שנה הם מבשלים בירה בדרך המסורתית: בלי תוספים וחומרים משמרים.

אם היה לי חבר גרמני היינו נאבקים באקזיסטנציאליזם, והיינו שותים רק בירה אורגנית טהורה.

***

אבל גרמנים הם גם שוחרי אמנות. ברלין תמיד משכה אליה את הבוהמה, החל מכריסטופר אישרווד וכלה בדיוויד באווי. מנינה האגן ועד ג'ון קנדי. כל השמות הגדולים התנחלו לכאן.

ריבוי התרבויות פה כל כך מרגש. יש כאן דראג קווינז וקברטים, סלונים וירידים ואפשר לקנות שווארמה תורכית כל הלילה.

גרמנים הם כל כך סובלנים, יש להם ראש פתוח. יש להם תרבות של שיזוף בעירום בפארק, שתיית בירה בקולנוע, והם טובלים צ'יפס במיונז. הם כל כך מתקדמים. באוטוסטרדות אין הגבלת מהירות. פשוט "fun, fun, fun". הגרמנים קוראים לזה "Fahrvergnügen", הנאת נהיגה אמיתית.

הגרמנים פשוט כל כך תרבותיים, עם כל המוזיאונים והיכלי התרבות האלה, האוניברסיטאות בחינם וגני הבירה...

אם היה לי חבר גרמני, כל יום היה כמו מופע תרבותי. היינו הולכים לגלריה ומדברים רבע שעה על דאדא. היינו קונים סינטיסייזר ומקימים להקת ניו ווייב, והיינו נשארים "Forever Young".

***

גרמנים הם סקסיים. הם משוחררים ומתוחכמים. הם בעניין של לנסות הכל, אפילו לתת להומו להיות ראש עיר.

גרמנים הם אמיתיים. הם לא צריכים מכוני כושר, הם לא צריכים אופנה, הם אפילו לא צריכים דאודורנטים. יש להם בטחון עצמי טבעי מאז שהם זכו באירוויזיון.

ברלין תמיד היתה מהפכנית. בכל שנה בחג הפועלים יש מהומות: שורפים את הבריקדות, מתנגדים לגלובליזציה! אנרכיסטים הם כאלה מגניבים. היינו נראים מעולה ביחד!

אם היה לי חבר גרמני, הוא היה פוליטי: אנטי-גזען, סביבתי, בעד הפלה וצמחוני. והיו לנו המון חברות לסביות.

***

אחרי כל הפנטזיות האלה החלטתי ללכת אחרי החלומות שלי. אז קניתי כרטיס טיסה לגרמניה. אבל לפני שעזבתי את קנדה התחברתי לאינטרנט לפגוש בחורים גרמנים ולעשות שלושה דייטים. ואז טסתי לברלין לפגוש את הדייט הראשון שלי.

***

או, הנה בא הדייט שלי. אוקיי, כן, בהצלחה גם לך... צ'או. עוד רגע אחד. ידיד שלי סיפר לי כרגע על איזו הרצאה על צילום מקנדה. כנראה מאוד מעניין. תמיד חלמתי לחיות עם אינדיאנים. אנחנו יכולים ללמוד מהם הרבה.

אני מרגיש בבית עם התרבות האסייתית. האסייתים כ"כ הרבה יותר נעימים מהגרמנים- כ"כ מתוקים ומלאי חיבה... כמעט כמו ילדים.

אם אתה עוקב אחרי האנרגיות של האדמה, אתה יכול לטפס על ההר הגבוה ביותר ללא מאמץ, כמו חיה. והיה נזיר אחד שלגמרי לבד עקב אחרי האנרגיות של האדמה, טיפס על ההר הגבוה ביותר ומשם ישר לשמיים... בתאילנד זה קורה כנראה כל יום.

כל אחד צריך לשמור את הזרע שלו לעצמו ולשאוף את כל האנרגיה עד הלב. ככה נמשכת האורגזמה עד 45 דקות ואפילו יותר. אה... זה נפלא. אתם האסייתים ממש מיוחדים. אני יכול להרגיש את ההילה שלכם. אתה גם מרגיש את זה?

Date #2

שיער אסייתי הוא פשוט לא יאומן! כלומר שיער ארוך וחלק ובנוסף בגדים של "וורסצ'ה"... איי... ממש חלום! ואז גם עם שביל בצד, וואו! אתה חייב לגדל שיער. אז נוכל לעשות איתו דברים היסטריים!

בשנה שעברה הייתי ב- "Black and Blue Party". היא היתה מה-זה מדליקה! אבל הכי היסטרי היה הויאטנמי הקטן הזה. היה לו מה-זה עור רך וסופר-מתוק, ובנוסף גם מבטא מתוק, הא? נורא אהבתי להסתכל בו במטבח, כשהוא חתך בצלים זה היה... זה היה יותר טוב מכל תוכניות הבישול בטלוויזיה... הרבה יותר טוב...

במסיבות הסקס הברלינאיות אני תמיד פוגש כמה אסייתים ומשום-מה כולם דיילים. אבל הם אף פעם לא נשארים להרבה זמן, כנראה שהשהות שלהם בעיר יותר מדי קצרה. פעם מצצתי לבחור מתוק מסינגפור. וואו, הוא היה כזה מתוק. פתאום הפלאפון שלו צלצל והמשכתי למצוץ לו והוא דיבר בסינית או משהו... לא הבנתי אף מילה שהוא דיבר עם החבר שלו. כנראה שהם דיברו עלי אבל זה לא שינה לי. אני מצצתי- הוא דיבר בפלאפון. אסייתים מאוד פופולרים פה. אין המון מהם וזה לא קל להשיג אחד. אבל לכל האסייתים שאני מכיר יש המון מאהבים.

Date #3

מה? כן, אני אתקשר... כוס-אמק. בהונג קונג היה לנו יכול להיות יותר קל. שם אין שביתות. שם אין שום קיצבת-סעד. עם חרוץ, האסייתים. תן לאסייתי 10 שקי אורז, והופ- הוא פותח עסק, הא?

שבשבילו הוא תמיד שילם: אוכל, בית-ספר, שכר-דירה. בשבילו זו היתה אהבת אמת. אחרי 3 שנים ההוא קיבל אזרחות קנדית ו- הופס... אין יותר חבר... הוא אפילו לא היה בחור! ועבור הניתוח לשינוי מין שילמה המדינה...

יש לי חדר נוסף. ותמיד השכרתי אותו לסטודנטים. כמובן שרק ליפנים. הם נקיים ותמיד משלמים בזמן. לפני שנה היה לי את השוכר הכי טוב: ללא ריח של אוכל, תמיד שקט, תמיד ניקה את השירותים באופן מושלם. למען האמת- חבל... הוא קיבל מישרה במחשבים במינכן. 60,000 אירו לשנה. נטו!

***

אחרי שלוש אכזבות קיבלתי עצה מחבר, שאמר: "נתקלת בבחורים הלא נכונים. אני מכיר בחור שיהיה מושלם בשבילך. סמוך עלי, אני אסדר בינכם".

אני מנסה להיות ראש פתוח. אולי נלך לאיזה בירה ונקניקיה, או נתפוס איזה מופע דראג אנרכיסטי. באמת יש לו מבטא חמוד...

אוקיי, הוא נמוך, הוא שחום, הוא לא גרמני. הוא כורדי. אבל זה לא גרוע כמו שחשבתי. הוא לא בארון, והוא לא בקטע של שווארמה תורכית.

הוא אינטליגנט, פוליטי וגאה להיות הומו. הוא אולי לא הגרמני מהפנטזיות שלי, אבל אולי הוא משהו טוב יותר.

כורדי מגרמניה- סיני מקנדה. אולי אנחנו כמו דמויות מראה: הפכים אבל דומים.

***

החבר הגרמני שלי

אחרי שנתיים...

חורף בהמבורג

אני עדיין מתגעגע לברלין, אפילו עכשיו. רכשתי כל כך הרבה חברים בזמן הצילומים. העיר היתה מלאה באנשים כמוני, אמנים צעירים מכל העולם. רכשתי חברים כל הזמן, בלי לנסות אפילו.

עברתי להמבורג להיות עם החבר האמיתי שלי. כאן הרבה יותר קשה למצוא חברים. הבעיה הכי גדולה שלי היא עדיין השפה. אני יכול להביע את עצמי, אבל קשה לי לנהל שיחת-חולין. כשאני יוצא למסיבות אני לא מבין את הבדיחות. לפעמים אני סתם מחייך ולא אומר כלום.

Lesson Twenty
"אני שמח להכיר..."
"אני מקווה לראותך שוב."
"יש לך את הכתובת שלי ואת מספר הטלפון?"
"חבל שאתה לא מדבר בשפה שלך".

אני יוצא, ואני האסייתי היחידי בחדר. לפעמים אני מרגיש מיוחד, כמו אורח ממרחקים. פעמים אחרות אני מרגיש מוזר, כאילו פלשתי לביתו של מישהו.

(תמיד תהיה זר כאן)

(תמיד תשאר נוכרי)

אין צ'יינה טאון בגרמניה. אי אפשר להשיג נודלס אחרי חצות; אין לחמניות מאודות בבקרים. אין ילדים עם פנים כמו שלי ברחובות. אני מתגעגע להרגשת שייכות, להרגשה שאני סתם עוד בחור מקומי.

"אבל מאיפה אתה במקור באמת?"

עבר זמן רב מאז שדיברנו. אני מניח שהתעלמתי ממך, כמו שהתעלמתי מכל הפרויקט הקולנועי. אנשים שואלים אותי מתי הוא יהיה גמור. זה לוקח יותר זמן משחשבתי.

אביב ברלינאי

לפי התסריט, הייתי אמור להתאהב בבחור צבעוני. אבל זה לא מה שקרה באמת.

אמרת שמעולם לא ידעת אם אנחנו משחקים או לא. אפילו לא ידעתי בעצמי. חשבתי שיכולתי סתם לשחק, סתם להעמיד פנים. אבל אני לא טוב בלהעמיד פנים... ואולי עדיף ככה.

אני מסתכל על התמונות האלה ואני לא יכול להזכר איך הרגשתי. הכל נראה כל כך רחוק עכשיו. מה היה אמיתי? ומה היה פנטזיה?

דבר אחד אני יודע: רציתי לבלות יותר זמן איתך. רציתי לראות כמה רחוק אנחנו יכולים ללכת. אבל הצילומים נגמרו והזמן שלי נגמר. עזבתי את ברלין וחזרתי לחבר האמיתי שלי.

קיץ בהמבורג

הוא התחתן איתי כדי שלא אצטרך לעזוב את גרמניה. אבל זה היה יותר מזה.

נשבר לי להשאיר אחריי בחורים. רציתי להישאר הפעם. רציתי לראות מה קורה אם משקיעים בזה זמן.

הוא בטח בי כשעזבתי...

וגם שאחזור...

האם אהבתי אותך או את ברלין? לא היה מספיק זמן לגלות.

החבר האמיתי שלי הוא לא כמו בתסריט. אבל לפעמים החיים יותר טובים מהפנטזיה.

תרגום: www.tlvfest.com
& Arnon Zlotnik