היה לי פעם בן זוג הוא היה כאן במסגרת חילופי סטודנטים יכולתי לדעת בגלל הפספורט שלו הוא לא ידע כל כך אנגלית אתה מזכיר לי אותו גם אתה סטודנט זר? חרא לא התכוונתי לומר את זה, סליחה. תודה על ההבנה.

בכל מקרה, הוא מאוד אהב לבלות מחוץ לבית ילד טבע שכזה. אני זוכר היה לו קטע כזה עם עצים עם עלים מכל מיני סוגים הוא אפילו לא הסכים להתמזמז איתי אלא אם כן היתה מעורבת לפחות איזו בובת דשא. אפילו עכשיו, רק המראה של עץ הסקוייה גורם לי אי נוחות.

יצאנו במשך כמה חודשים ואז הגיעה חופשת הקיץ והוא נסע לנטוע עצים באוקנגאן (איזור בקנדה) למשך ארבעה חודשים שם בסבך, כולו לבד עם העצים.

האם שמעת אי פעם על ביגפוט? הוא בחור גדול מסריח ושעיר עם בעיית התנהגות רצינית. אתה לא יכול לדעת מה עלול לקרות לך לבד ביער

בכל מקרה, אמרתי לו שזה לא בטוח. הוא צריך לבחור: או אני או העצים.

בכל מקרה, הוא לא חזר ללימודים בשנה שאחרי אולי הויזה שלו כבר לא היתה בתוקף ולא ראיתי אותו יותר מאז.

***

היה לי פעם בן זוג נפגשנו בשדה התעופה הוא אמר שהוא שף אבל אני לא האמנתי לו כי הוא נראה יותר כמו טייס. אבל זה לא היה משנה... שכבתי איתו בכל מקרה.

הסתבר שהוא באמת שף אפילו היתה לו תוכנית טלוויזיה בכבלים הייתי צופה בו עם הקפה של הבוקר. כשהוא היה מקפיץ פה ומקצץ שם... הוא ממש ידע את העבודה עם הסכין. זה העמיד לי...

בכל מקרה, יום אחד פתחתי בקלפי הטארוט הקלף שלו הראה שהוא הולך להיות מאוד מפורסם ברמה בינלאומית וכו' ואז הרמתי את הקלף שלי ואתם יודעים מה הוא הראה? מוות. כאילו הקלפים שלנו מחוברים אחד לשני כי היינו חברים בלב ובנפש והתהילה שלו היתה שווה למוות שלי.

בדיוק אז הוא קיבל אי-מייל מהסוכן שלו. הוא היה מסומן כ"דחוף", וברור למה... חברה לייצור רוטב טריאקי מעוניינת שהוא יהיה הנציג שלהם כמו "ג. יפית", רק של סושי... אבל רק אם הוא יחתום חוזה לארבע שנים.

ברור שמיד נבהלתי אמרתי לו שאם הוא ילך על זה, לעולם לא יהיה לי שום קשר איתו. זה היה מסוכן מדי.

כמובן שהוא הלך על ההצעה.

בכל מקרה, לא ראיתי אותו לאחר מכן מלבד כמה פעמים בכבלים. סושי גורם לי לפריחה.

***

היה לי פעם בן זוג, הוא היה מעצב שיער מפורסם. פגשתי אותו בתצוגת אופנה גדולה בבית אופנה קנדי מפורסם הוא היה כמו איסי מיאקי, מאוד קונספטואלי עיצב שיער בסגנון בונסאי או משהו כזה...

הוא פתח סלון משלו עם החבר הכי טוב שלו הם קראו למקום ריקי את ריקי של ווסט ונקובר. בגלל שלשניהם קראו ריקי. אלא ששמו היה מאויית עם "טי".

הייתי מסתובב כל הזמן אצלו במספרה, לא היה לי הרבה מה לעשות בימים ההם אתם יודעים, לא כמו היום. הייתי מחכה שיהיה מרווח בין שני לקוחות כדי שהוא יגלח לי את הראש. הוא באמת היה טוב ואתם יודעים כמה אני בררן בקשר לראש שלי. הקרקפת שלי מאוד רגישה, מאז שה"סמית'ס" התפרקו.

אז פעם אחת ישבתי במספרה שלו, כאשר לפתע כל הטלפונים הניידים שלו התחילו לצלצל בבת אחת. אלו היו הנציגים של ריי קאווקובו (מעצבת אופנה) שצלצלו מהונג קונג הם היו זקוקים בדחיפות לסטייליסט. אז ריקי ארז מזוודה אחת קטנה הייתי מוכן לבוא איתו אבל אז קראתי על הדבר הנורא הזה שקרה באיזו ארץ באסיה.

אתם יודעים, שהשיער שלהם כל כך נוקשה שהם צריכים להשתמש בכימיקלים סופר-חזקים הם כל כך חזקים, שאי אפשר לדעת מה עלול לקרות. בכל מקרה, למעצב שיער אחד, נשפך בטעות קימצ'י (חמוצים אסייתים) שהוא אכל לצהריים לתוך מיכל עצום עם חומרים סופר-רעילים שהוא הכין בשביל סלסול. הדבר היחיד שהם מצאו אח"כ היתה ערמת אפר קטנה וצנון כבוש.

אז אמרתי לחבר שלי שאני לא יכול לבוא איתו שזה יותר מדי מסוכן. אם הוא באמת היה אוהב אותי הוא לא היה לוקח את הסיכונים האלה אני משער שהיה לו יותר אכפת מאופנה והוא טס בלעדי. ויותר לא ראיתי אותו.

***

היה לי פעם בן זוג, הוא היה טייס. בהתחלה לא האמנתי לו, יש בחורים שיגידו כל דבר. אבל אז הוא הראה לי את הכובע שלו ואכן הוא אמר את האמת!

הוא כל הזמן היה בטיסות, מאוד "פסיפיק"... הוא טס בעיקר לאסיה: טוקיו, שנחאי, בנגקוק, באלי... זה באסיה, נכון? אני חושב שכן, לא?

בכל מקרה, אני הייתי כל הזמן בחרדות בכל פעם שהוא טס. הייתי חושב, מה הוא עושה כל הסופשבוע? עם מי הוא נמצא? אולי הוא דופק איזו חתיכת סושי עם איזה נער גיישה חצוף בזמן שאני שוכב על מיטת הפוטון הריקה בחושך, מקשיב ל"מוריסי", חולק עם הויברטור שלי רגעים מתוקים של ריקנות זה פשוט הפריד בינינו.

זה פשוט הפריד בינינו, אז בסופו של דבר הוא הסכים לקחת אותי איתו אבל אז חברת התעופה הציעה לו תוספת סיכון אם הוא יסכים לטוס לאיים הקאריבים. הלו?! ברמודה?! משולש?! נבהלתי לחלוטין. אמרתי לו- אתה יודע, אם הייתי מחפש בן זוג בסיכון גבוה הייתי עושה את זה בלי קונדום עם קורטני לאב.

בקיצור, לא ראיתי אותו יותר מאז.

***

פעם היה לי בן זוג, נראה לי שהוא לא סיים תיכון. פגשתי אותו באיזה "רייב"... לא יודע, פשוט היה בו משהו... היתה לו שלווה מאוד ממוקדת. ממש נשביתי בהילה שלו. הוא גרם לי להרגיש שלם.

בכל מקרה, הלכנו ל"דאנקן דונאטס" להתבונן בזריחה. הייתי זקוק לסיגריה אבל לא נשאר לו כסף והכרטיס שלי נבלע בכספומט, שוב. אז בילינו את הבוקר בניקוי שמשות של מכוניות. זה היה עילאי.

אז התחלנו לבלות יחד. בכל מקרה, יום אחד הוא מקבל שיחת טלפון מאמא שלו... היא איבדה את תלושי המזון שלה, הבניין שלהם התמוטט, הכבד שלה נקרע והחתול שלה מת. והיא לא יכולה לסבול יותר. אז הוא החליט לחזור הביתה ולעזור לה תיכף ומיד.

שאלתי אותו: "ומה איתי? גם אני אוהב אותך." ואז הוא אמר: "אני אוהב אותך, אבל אמא שלי יותר חשובה. אני חייב ללכת..." לא ראיתי אותו שוב מאז.

***

אל תעשה את זה...

הוא מהסוג שכדאי לך לשמור.

***

פעם היה לי בן זוגֿֿ, הוא היה מין נווד. יכולתי להבחין בגלל סוג הכובע שלו. פעם אמרתי לו שהוא מזכיר לי את החבר שלי לשעבר, לא יודע למה... אולי בגלל שהייתי עצבני, או שרציתי להרשים אותו אבל בצורה מטופשת.

לא היה לא כל כך אכפת. הוא תמיד היה מאוד מתחשב ומבין. בכל מקרה, הוא ידע להקשיב- הוא לא שפט אותי, הוא גרם לי לחייך הרבה. הסתובבנו יחד לזמן מה, אבל אז הוא היה צריך להמשיך הלאה. זה מה שנוודים עושים, אני מניח, הם ממשיכים הלאה...

בכל מקרה, ביקשתי ממנו שלא ילך. הוא הקשיב, אבל לא שינה את דעתו. אז הזהרתי אותו שהוא עומד להיחטף על ידי חייזרים באמצע שומקום. זה הרי קורה כל הזמן.

בן דוד שלי נחטף פעם. הוא נעדר במשך שבועיים. לבסוף הם מצאו אותו בשדה תירס עירום, במצב של תרדמתֿ כשאחת מהפטמות שלו חסרה.

בכל מקרה, הוא עדיין לא שינה את דעתו אז אפילו ניסיתי להחביא לו את הכובע אבל גם זה לא עזר- הוא מייד מצא אותו בתוך הארון מתחת לסווצ'ר של "מוריסי". אני אוהב את הסווצ'ר הזה.

ביום שהוא עזב חיכיתי עימו לצד הדרך עד שיגיע טרמפ לאסוף אותו ובזמן שעמדתי וחיכיתי התחלתי לחשוב על כל אותם בחורים- אלה שאמרתי שנעלמו... אבל לא באמת נעלמו כי יכולתי ללכת איתם אבל לא הלכתי. ואז הבנתי שאני כל כך עייף... מאוד, מאוד מותש מלהיות זה שכל הזמן נשאר מאחור וחשבתי, כמה "מגניב" היה יכול להיות אם רק פעם אחת היו לי הביצים ללכת עם אחד מהם. זה היה יכול להיות כל כך "מגניב".

תרגום: www.tlvfest.com
& Arnon Zlotnik